הרבי מלובביץ

ממכתב של האדמו"ר מליובאוויץ מחנוכה תשמ"א (תורגם מאנגלית)
אני מתנגד לחלוטין, ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים, לויתור על חלק כלשהו מן השטחים המשוחררים
שכעת נתונים למשא-ומתן, כמו יהודה ושומרון, הגולן וכו', מהסיבה הפשוטה, ורק מסיבה הזאת, שויתור
על חלק כלשהו מהם יהווה הפרה של פסק-דין ברור בשולחן ערוך (אורח חיים סימן שכ"ט סעיפים ו,ז)ץ
הדגשתי שוב ושוב שפסק דין זה אינו קשור כלל לקדושת ארץ ישראל, או ל"ימות המשיח," לגאולה"
ולשיקולים דומים, אלא אך ורק לפיקוח נפש. דבר זה מודגש עוד יותר על ידי העובדה שהמקור של פסק-
דין זה הוא בתלמוד (עירובין מ"ה,א), שם הגמרא מציינת בתור דוגמא ל"עיר ספר" תחת המושגים של
פסק-דין זה – את העיר נהרדעא שבבבל (עיראק של ימינו) – שהוא בוודאי לא בארץ ישראל. הדגשתי
שוב ושוב שזוהי שאלה של פיקוח-נפש, וצריך לדון בה אך ורק על בסיס זה, ולא בסיס גיאוגרפי.
פסק-הדין האמור עוסק במצב שבו גויים (המונח הוא 'גויים', לא 'אויבים') צרים על עיר-ספר יהודית,
למראית עין כדי להשיג "תבן וקש," ואז לעזוב. אבל בגלל הסכנה האפשרית, לא רק עבור היהודים בעיר,
אלא גם בערים אחרות, השולחן ערוך קובע שכאשר מקבלים ידיעות אפילו רק על ההכנות של הגויים,
היהודים חייבים להתגייס מיד ולאחוז בכלי נשק אפילו בשבת – בהתאם להלכה ש"פיקוח נפש דוחה
שבת."
אם קיימת שאלה האם הסיכון אכן יוצר מצב של פיקוח נפש, אז – כמו במקרה של מחלה, בו מתייעצים
בסמכות רפואית – הסמכות שצריכה לקבל החלטה מוענקת למומחים צבאיים. אם מומחים צבאיים
מחליטים שיש סכנה של פיקוח נפש, לא יכולים להיות שום שיקולים חשובים יותר, כיון שפיקוח נפש דוחה
כל דבר אחר. ואם המומחים הצבאיים מצהירים שבה בשעה שקיים סיכון כזה, עדיין צריך לקחת את
הסיכון מסיבות אחרות כלשהן, כמו שיקולים פוליטיים (רצון טוב של הגויים) – זה יהי' בבירור בניגוד
לפסק הדין, משום שפסק הדין דורש שפיקוח נפש, ולא תועלתיות פוליטית, יהיה הגורם המכריע.
והנה, ביחס לשטחים המשוחררים, כל המומחים הצבאיים, יהודים ולא יהודים, מסכימים שבמצב הנוכחי
ויתור על חלק כלשהו מהם עלול ליצור סכנות ביטחוניות חמורות. אף אחד אינו אומר שויתור על חלק
כלשהו מהם יגדיל את כוח ההגנה של הגבולות. רק שכמה מומחים צבאיים מוכנים לקחת סיכון על מנת
שלא להרגיז את וושינגטון, ו/או לשפר את "התדמית הבינלאומית" וכו'. הליכה לפי קו זה, לא רק שתהיה
מנוגדת לפסק-הדין הברור, אלא גם תתעלם מלקחים מן העבר שעלו ביוקר. דוגמה בולטת וטובה לכך
היא "מלחמת יום כיפור." ימים ושעות לפני ההתקפה, התקיימו ישיבות דחופות של הממשלה שדנו במצב
יחד עם הצבא. מודיעין צבאי הצביע על ראיה שאין לטעות בה, שהתקפה מצרית משמשת ובאה,
והמומחים הצבאיים יעצו לפתוח בהתקפת-מנע שתציל חיים של הרבה אנשים ותמנע פלישה. למרות
זאת, על יסוד הטענה שצעד כזה, או אפילו גיוס כללי, לפני שהמצרים יחצו בפועל את הגבול, פירושו יהיה
הוקעה שלנו בתור תוקפים, ויסכן את היחסים עם ארצות הברית. החלטה זו הייתה מנוגדת לפסק דין
האמור של השולחן ערוך, כפי שהודגש למעלה. התוצאות הטרגיות של החלטה זו אימתו את התוקף של
עמדת השולחן ערוך (אם יש צורך בכך), משום שחייהם של אנשים רבים הוקרבו ללא צורך, והמצב הגיע
קרוב לאסון מוחלט, אילולא חסדיו של הקב"ה. מספיק לציין שראש הממשלה דאז הודתה אחר כך
שבמשך כל חייה היא תהיה מוטרדת בגלל ההחלטה הטרגית.
אני יודע, כמובן, שישנם רבנים שדעתם היא שבמצב הנוכחי, כפי שהם רואים אותו, מותר – מנקודת
המבט של השולחן ערוך – למסור שטחים מארץ ישראל. אבל ידוע גם על איזה מידע הם מבססים את
ההשקפה הזאת. טענה אחת היא שהמצב הנוכחי איננו בדיוק אותו המצב כמו במקרה ההיפותטי של
נהרדעא שמצוין בתלמוד, כיון שארץ ישראל איננה במצב של "צרו עליה גויים." טענה שנייה היא שהוויתור
בהווה על כמה שטחים לא יסכן חיים.
ברור וגלוי לעין שטענות אלה מבוססות על מידע מוטעה. השכנים הערבים מוכנים מבחינה צבאית, יתירה
מזו: הם אכן תובעים את השטחים הללו כאילו הם שלהם על מנת להחזיק אותם בבעלותם, ומכריזים
בגלוי שאם לא יימסרו להם מרצון, הם ייקחו אותם בכוח, ובסופו של דבר – את הכול. רב שאומר שפסק
הדין האמור בשולחן ערוך איננו מתחייב למצב הנוכחי, נמסר לו מידע מוטעה לחלוטין ביחס למה שהמצב
הוא באמת.
דוגמא נוספת לכך שניתן לסלף עובדות בפומבי היא בקשר למסירת בארות הנפט בסיני. היו שהזהירו
באותו זמן שזאת תהיה שגיאה איומה למסור אותם, כיון שנפט, בימינו ובדורנו, הנו כלי נשק חיוני והכרחי,
משום שבלעדיו המטוסים והטנקים יוצאים מכלל פעולה בדיוק באותה ודאות כמו אם היו מחסלים אותם.
למרות זאת, היו רבנים שהגנו על מסירת בארות הנפט – שוב לאחר שקיבלו "מידע," וקיבלו את
מהימנותו, שלמדינה יש כמויות ניכרות של רזרבות נפט שיוכלו להספיק למשך חודשים. כאשר הוצע להם
לאמת את המידע הזה אצל אדם כלשהו שיש לו מושג כלשהו אודות ההגבלות הפיזיות של אחסון נפט
להצטברות של רזרבות, במיוחד במדינה קטנה עם מרחב אחסון מוגבל – הם התעלמו מההצעה. ואכן,
הממשלה גילתה במהרה שנחוץ לדרוש מארה"ב משלוחי נפט בדחיפות, כיון שהרזרבות יספיקו רק לכמה
ימים. יתירה מזו, חברי ממשלה חשובים הודו בפומבי שהיתה זאת שגיאה חמורה למסור את בארות
הנפט.
יצוין גם כי מאז מסירת בארות הנפט בסיני – על פי המספרים של הממשלה – היא שילמה כשניים וחצי
מיליארד דולרים למצרים תמורת נפט מאותן בארות עצמן שנמסרו. שלא לדבר על העובדה שיש צורך
לקנות נפט גם בשוק המקומי, והכל במחירים מופרזים.
מתחו עלי ביקורת על כך ששמתי דגש רב כל כך על הביטחון של ארץ ישראל, בנימוק שמה שהגן על
העם היהודי במשך הגלות הארוכה היה לימוד התורה וקיום המצוות: ומכאן שיהודים שומרי תורה אינם
צריכים להפוך את עוצמתה של ארץ ישראל לגורם העליון. על כך יצאתי בטענה נגדית שהם לא קלטו את
המסר, משום שלעמדתי אין שום קשר לארץ ישראל בתור שכזאת, אלא לפיקוח נפש של היהודים החיים
בה – דבר שהיה נכון לגבי כל מקום אחר בעולם. "עדיין" לא קיבלתי תשובה על הטענה הזאת.
ביקורת נוספת שהועלתה נגדי היא שההצהרות שלי בנושאים הללו הן יותר פוליטיות מאשר רבניות. גם
זה מביך אותי, כי כיון שהנושא קשור לפיקוח נפש, זוהי בודאי חובתו של כל יהודי, בין אם הוא רב או אדם
מן השורה, לעשות את כל מה שמותר על פי השולחן ערוך כדי לסייע לסיכול – או, בכל אופן, לצמצם –
את הסכנה. במקרה של פיקוח נפש חייבים לעשות כל מאמץ אפשרי, אפילו אם יש ספק וספקות רבים
אם המאמץ יצליח.