הערה: עיתון מעריב סירב להכניס מאמר זה בעיתון אפילו בתשלום!
ב"ה, אייר תשפ"ד
האם יש לנו את האומץ לומר "טעינו"?!
כמיטב המסורת במחוזותינו, גם כאשר האש בוערת סביבנו, אויבינו מרימים ראש לפגוע בנו מכל הכיוונים ובכל החזיתות, מיטב חיילינו נופלים ונפצעים רחמנא-ליצלן כמעט מידי יום, והאנטישמיות משתוללת ברחבי העולם;
עדיין, למרבה הכלימה והבושה, אנחנו ממשיכים לעסוק בכל המרץ ובמלוא הגרון בפלגנות, במחנאות ובשנאה, ובעיקר בשאלה הצווחת מכל שלט רחוב ובכל אולפן חדשות "מי אשם?!" כאשר הגרזנים כבר מונפים בהתלהבות לעריפת ראשי האשמים לקול תרועת ההמון.
אנו, רבני ישראל המאוגדים בקונגרס הרבנים 'פיקוח-נפש', התרענו כבר כמה חודשים לפני ה-7.10, במודעות בעיתונים ובכל במה אפשרית, על "המצב הנורא אליו הגענו בשנה האחרונה, מצב של קרע ושיסוי יהודים אלו באלו רחמנא-ליצלן, באופן ברוטאלי וחסר-פרופורציה שלא ראינו מעולם כמותו, ממש כתיאור המשנה (אבות פרק ג' משנה ב') "איש את רעהו חיים בלעו".
"בדיוק כאותה אישה במשפט שלמה הצועקת בהתלהבות "גזורו", כך עומדים יהודים ויוצאים בקול תרועה להרוס, לנתוץ ולאבד, נגד אחיהם שחושבים קצת אחרת מהם. הם אינם נבהלים כלל מאזהרות מומחי הביטחון שהקיטוב והאנרכיה פוגעים אנושות בביטחון ישראל ונותנים כוח ועידוד לאויבי ישראל לפגוע ח"ו.
"ובינתיים אויבינו מחככים ידיהם בהנאה רבה. כל מה שהם לא הצליחו, בחסדי שמים, לעשות במשך עשרות שנים, באים היהודים ועושים בעצמם, ולהם לא נותר אלא להמתין בשקט ואז ברגע הנכון לבצע בקלות את תאוותיהם הרצחניות חלילה, היה-לא-תהיה."
"וקול הזעקה מעומק הלבבות בוקע את כל הרקיעים – ריבונו-של-עולם, אם לא נתעשת עכשיו ונכבה את שריפת האיבה והשנאה המכלה כל חלקה טובה, הלוא חלילה כבר לא יישאר מה להציל!".
אמנם, יש לערוך חשבון-נפש על מה שקרה ואיך קרה, אך לשאול "מי אשם" לא יועיל ולא ישנה שום דבר במצבנו הנוכחי;
השאלה הנכונה והקריטית כרגע היא – "מה אשם?!"
מה היא ההתנהלות שגרמה לאסון הגדול ביותר של העם היהודי מאז השואה?!
מה היא אותה "קונספציה" שהביאה אותנו לחידלון נורא שכזה?!
כיצד הפכנו מעם שמביס צבאות ענק סדירים בכל החזיתות בשישה ימים, לעם שקורס מול ארגון טרור ב6 שעות?!
מדוע העולם כולו נגדנו גם לאחרי שאויבינו מתעללים בנו באכזריות תוך כדי שאנו דואגים להם למזון ומים וחשמל?
איך הגענו למצב שאויבינו עושים בנו כרצונם, ומחזיקים שטחים נרחבים בדרום ובצפון כבני-ערובה, וידינו כבולות בחוסר-אונים?!
אלו השאלות שהיו חייבות להישאל ביושר ובכנות, בכל אולפן חדשות ובכל ועדה ציבורית וממשלתית. אך הן אינן נשאלות, מפני שעדיין אין את האומץ להכריז את התשובה, בקול רם וצלול, מול כל העולם, ובעיקר מול עצמנו.
תורת ישראל הכריזה והזהירה והתחננה בפנינו:
כל נסיגה משטחי ארץ ישראל תביא אסון! משא ומתן על שטחי ארץ ישראל הוא סכנת נפשות!
ההלכה בשלחן-ערוך (אורח חיים סימן שכ"ט) קובעת – אוסלו הוא אסון, ההתנתקות היא אסון, הסכמה לשתי מדינות היא אסון! ובלשון השלחן-ערוך – "משם תהא הארץ נוחה להכבש בפניהם"!
התנהלות ממשלות ישראל ומערכת הביטחון, בכל העשורים האחרונים, של מו"מ על ויתורים ונסיגות לאויבינו – היא האשמה במצב הנורא שבו אנו נמצאים היום; והתנהלות זאת ממשיכה גם בימים אלו, ורחמנא-ליצלן, עלולה להביא לסכנה חמורה בהרבה, היה-לא-תהיה!
הצעד המינימאלי הראשוני וההכרחי כדי להתחיל את התיקון וחשבון-הנפש, הוא להכריז עכשיו, באופן ברור:
ההתנהלות הישראלית מאז אוסלו הייתה טעות טראגית ונוראה. מכאן והלאה לעולם לא יהיה מו"מ על אף ויתור ונסיגה; לעולם לא נסכים לשתי מדינות; כוחות הביטחון הישראליים, ורק הם, ישלטו ביד חזקה בכל שטחי ישראל כדי להבטיח את שלום עם ישראל בארצו!
הגיע הזמן להקשיב למה שתורת ישראל, "תורת חיים", אומרת לנו. הגיע הזמן להתאחד סביב האמת הנצחית של עם ישראל. כאשר נהיה כולנו כאחד נזכה ל-"ברכנו אבינו, כולנו כאחד, באור פניך".