הם רואים איך כל ערוצי האויב, חמאס, איראן וחיזבאללה מצטטים אותם בהתלהבות וחוגגים, והם יודעים היטב שהם מסייעים לאויב בעיצומה של המלחמה הגורלית; הם מודעים לעובדה שהם מעודדים את סינוואר ואת נסראללה, ובכל זאת הם ממשיכים לעשות זאת, בהפקרות גוברת והולכת.
אהרון דב הלפרין – עורך מגזין 'כפר חב"ד'
_________
א
תופעת ה"מהרסיך ומחריביך" מבפנים, מעולם לא הייתה חמורה יותר והזויה יותר מכפי שהיא מתגלית לנגד עינינו במלחמה הנוכחית. לא אמריקה, לא אירופה, לא מדינות ערב ולמעשה שום איש בעולם אינו מפריע לנו להמשיך את המלחמה בעזה, שאין צודקת וחיונית ממנה, ושבסופה ננצח בעזרת ה' את חמאס.
האיום היחיד על הניצחון בא מאנשי השמאל בישראל ומתקשורתם. מאישים המעדיפים אך את השיקולים הפוליטיים הצרים על פני טובת המדינה וביטחונה. הם רואים איך כל ערוצי האויב, חמאס, איראן וחיזבאללה מצטטים אותם בהתלהבות וחוגגים, והם יודעים היטב שהם מסייעים לאויב בעיצומה של המלחמה הגורלית. הם מודעים לעובדה שההפגנות הצעקניות שלהם על 'עכשיו' ו'בכל מחיר' מעלות את המחיר, ומעודדות את סינוואר להתאזר בסבלנות, להחזיק מעמד ולהתעקש, ובכל זאת הם ממשיכים לעשות זאת בהפקרות גוברת והולכת. יושב חבר בקבינט הביטחוני, אחד מבין אלה שמנהלים את המלחמה, ובחוסר אחריות משווע, מדבר ב'ריאיון לאומה' על תבוסה, על זה שאי אפשר יהיה להשיג את מטרות המלחמה, שצריך לסיים… תוך דקות קטעים מהריאיון שלו מופיעים בכל ערוצי האויב, בשמחה ובצהלה. סינוואר ונסראללה שואבים ממנו עידוד שלא יסולא בפז. עומדים מנהיגי אופוזיציה יחד עם 'פרשנים' ו'מומחים' ו'לשעברים', ומדברים על הצורך הדחוף בהסדר מדיני שבמרכזו הקמת מדינה פלסטינית. גם הם מבינים, הם אינם טיפשים גמורים, כי אם כתוצאה מהטבח תקום מדינה פלסטינית – חגיגות הניצחון בעזה ירעידו את העולם, ה־7/10 יוכרז כיום העצמאות של פלסטין, וזה יהיה מסר ברור לכל ארגון טרור: תשחטו אזרחים, תשרפו, תתעללו ותטבחו – ותקבלו מתנה. כך תשיגו את המטרה. חיילי צה"ל נלחמים בשדה הקרב בעוז, בגבורה ובתעצומות נפש, אך כל ה'מהרסיך ומחריביך' מבפנים תוקעים להם סכין בגב.
ב
אותה תופעה של 'מהרסיך ומחריביך' בולטת גם אל מול סערה גדולה שהתחוללה כאן לאחרונה סביב העובדה שישראל עומדת לדין בהאג על 'פשעי מלחמה'. גם ראשי השמאל ותקשורתם יצאו הפעם נגד התביעה המקוממת, ואפילו ה'כהן הגדול' שלהם, אהרן ברק, התנדב לנסוע ולייצג את ישראל בבית הדין בהאג.
כי אמנם כל אדם הגון על פני האדמה אמור להתפלץ מהצגת הצביעות המתחוללת לנגד עינינו. הפלסטינים מעזה ביצעו בתושבי ישראל טבח שטני בשמחת תורה, ואת מי מבקשות אומות העולם לגנות היום? לא אותם, את הרוצחים, אלא דווקא את ישראל, המתגוננת. משום כך, ממבט ראשון אפשר בהחלט להבין את סערת הזעזוע שהתחוללה בישראל לנוכח המתרחש בהאג.
אלא שממבט שני, אין לנו שום סיבה לכעוס על האו"ם ולהתלונן על צביעותו, משום שבכל הנושא הישראלי-פלסטיני, האו"ם לא בדה מליבו את כל העלילות הנוראות נגד ישראל. כבר שנים שהאו"ם קורא כל יום בעיתון 'הארץ', העיתון הישראלי המכובד והיוקרתי, כולל בחודשיים האחרונים מאז פרוץ המלחמה, על "האכזריות הנוראה של הכיבוש הישראלי", ועל "הרג חפים מפשע בעזה". מהי, אם כן, הטענה שיש לנו נגד האו"ם ונציגיו בהאג? שהם מאמינים בדייקנות לכל מה שמסופר בעיתון 'הארץ'?!
מה לנו כי נלין על האו"ם, בבואו לאמץ את גרסתם של ה"נאורים" ו"יפי הנפש" בישראל, המציגים את ישראל בחולניות שקרית מעוותת, לא כמדינה מתגוננת, הנלחמת על חייה מול המבקשים להשמידה, אלא ככובשת אכזרית, השמחה להתעלל בבני העם הפלסטיני?!
הצביעות, אם כן, אינה של האו"ם, אלא דווקא של כלי התקשורת והעיתונות הישראלית, שאינם מפסיקים לתקוף את ממשלת ישראל על "הרג חפים מפשע", אך זועקים במחאה כשהאו"ם מבקש לעשות אותו דבר בדיוק. כאן מתבקשת לכאורה שאלה הפוכה, שאלתית מאוד: מדוע כואבת ומציקה כל כך לשמאל ולעיתון 'הארץ' הצביעות של האו"ם? מדוע כועסים, זועמים ועצובים כל כך כל "יפי הנפש" שלנו על ההסתה העולמית הפרועה נגד ישראל, במקום לשמוח על כך שהעולם הנאור מאמץ סוף־סוף את כל עלילותיהם וטיעוניהם ואת מחאתם על אכזריות הכיבוש הישראלי?
התשובה היא, שהם כועסים משום שהעולם שכח לציין, כי בישראל יש גם ציבור של נאורים, שאינם מזדהים כלל עם כל היהודים החשוכים, הכובשים והגזענים. כאשר יפי הנפש הנאורים שלנו קוראים ושומעים על המתרחש באו"ם, הם כועסים מאוד. שנים על שנים הם מלשינים לעולם על "זוועות" הכיבוש הישראלי, וכשהעולם מחליט סוף סוף לאמץ את גרסתם, לא די שאינם מקבלים שום פרס ותעודת הוקרה על הלשנתם ונאורותם – נהפוך הוא: האו"ם מכליל גם אותם באותה קטגוריה של "כובשים אכזריים". האו"ם אינו מוכן לעשות שום הבחנה. בעיני האו"ם כל ישראל חברים, כל היהודים הם עם אחד ואי אפשר להפריד ביניהם, וכדי ביזיון וקצף.
כך ממש חשו לפני שנות דור היהודים המתבוללים מגרמניה. הם עשו הכול כדי להתנער מהיהודים החשוכים והאדוקים של מזרח אירופה, ולבסוף, כשהתעמולה הנאצית אימצה כמעט מילה במילה את מה שכתבו הם על אחיהם "החשוכים והבנדיטים והמלוכלכים" – התברר להם, לאסונם ולתסכולם הנורא, שהנאצים "שכחו" לעשות את ההבחנה המתבקשת, וכי גם הם, ממש כמו ה"יהודים החשוכים" של מזרח אירופה, חייבים לשאת את הטלאי הצהוב.
ג
לסיכום:
ראשית, חשוב לדעת את האמת: מי שמוציא את דיבתה של ישראל רעה בכל העולם אינם דווקא הגויים והשונאים, אלא יהודים ישראלים. למרבה הצער, הכאב והבושה, ה"מהרסיך ומחריביך" של ישראל – "ממך ייצאו"; מעיתון 'הארץ' ומארגוני 'אחים לנשק' ו'שוברים שתיקה', ומכל כאלו וכיוצא באלו. שנית, העולם אכן צבוע, והאו"ם אכן צבוע, ואיש אינו מגלה בזה את אמריקה. אף על פי כן, ככל שזה מרגיז, אין זו סיבה להתרגש או ליפול לייאוש. מאז שחר ההיסטוריה שלנו אנו חיים ונושמים את ה"עם לבדד ישכון", אך בה בעת יודעים שזהו חלק בלתי נפרד מה"אתה בחרתנו מכל העמים".
דווקא בדורנו, כשכל כך בולט וגלוי בעולם העניין של "עם לבדד ישכון", בטוחים ומאמינים אנו כי בקרוב יתגלה לעיני כל העולם גם ה"אתה בחרתנו מכל העמים", ובמהרה ממש נזכה לראות את הבטחת הנביא ישעיהו: "והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך… תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור… לא יישמע עוד חמס בארצך, שוד ושבר בגבוליך, וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהילה… הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום… אני ה' בעתה אחישנה".
